סבתא ציפורה כותבת לניר
כפר-הס, י"ב בתמוז תשנ"ט 26.06.99 ברכה ליום הולדת 8
לנכדי מַחֲמָדִי - ניר! מזל טוב!
כאשר אני מבטאת את שִמְךָ - ניר,
אני רואה לפני - שדה חרוש,
נקי מכל עשב,
מוכן ומזומן לִזְרִיעָה...
וכעבור זמן - שדה שִבֳּלִים
מתנופף ברוח
ובכל שִבֳּלֶת גרעינים לרוב.
כך, כאילו אתה הניר - השדה
והגרעינים שלך הם מהרצון שלך לדעת.
לִכְשֶאַתָּה קורא מחשב וּמִתְעַניֵן-
אלה הם הגרעינים שלך.
על כן, שמח ניר
בכל דבר חדש
שֶׁנִקְרָה לְפָנֶיךָ
והיה בריא
ואהוב על כולנו
כפי שֶהִנְךָ.
מה עוד אפשר לבקש...
רק טוֹב וטוֹב!
מברכת ומאחלת באהבה גדולה סבתך ציפורה
על נכדי ניר, ילד המאה, כי איננו ונקטף באיבו אני בוכה!... ז"ל
היתכן דבר מזעזע מזה? האיך?
הנה ניר נכנס אלי, מברך ושואל: מה שלומך היום? ומה את עושה? ואני בבדיחות הדעת עונה - עוקרת סלעים!
ומה אצלך חמודי? והוא משיב הכל בסדר.
ובין לבין מגיעות תעודות הגמר, השליש והציונים 100 נקודות בכל, חוץ מהתעמלות רק טוב.
נו וכך מדי שנה בשנה. הנה כי כן - ילד המאה באמת סקרן, חרוץ ומתחשב.
וכך כיתה אחר כיתה עד לחטיבה.
בתחילה חשש מפני הילדים החדשים. מה תהיה החברה החדשה שלו לבאות, אך נפתח פני החברה ושמח ללמוד בכיתה ז'.
ועתה ניתק פתיל חייו הצעירים והכל נגוז- מדוע? למה?
אך בתודעה שלי הנך ילד המאה!
על כן אינני יכולה להתריס בקול גדול ורם
על העוול הנורא הזה!
למה...? למה...??
לו מותי תחתיך ניר!!!
כי מה תועלת בי?!
יהי זכרך צרור בצרור החיים.
באהבה אין קץ סבתך ציפורה (בת תשעים)