לזכרו
מָה הַמַּהוּת בְּלִהְיוֹת אֱנוֹשִׁי
מָה זֶה אוֹמֵר לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" זֶה לֹא רַק מִשְׁפָּט
שֶׁתָּלוּי עַל הַקִּיר וְכָתוּב עַל פְּלָקָט
וְזֶה לֹא מַשְׁמָעוּתִי הַמֶּרְחָק שֶׁל הָרַכֶּבֶת
אִם לֹא נָקוּם וְנִתָּן לְמִי שֶׁזָּקוּק לָשֶׁבֶת.
הַדִּבְּרוֹת הֵן לֹא סְתָם אוֹתִיּוֹת עַל לוּחַ
וְהַחֹמֶר הוּא כְּלוּם אִם אֵין בָּנוּ אֶת הָרוּחַ.
אִם רַק נְתִינָה לַזּוּלָת הָיְתָה עֵרֶךְ עֶלְיוֹן
וְהָיָה שִׁעוּר בְּחִבּוּר שֶׁאֵינֶנּוּ חֶשְׁבּוֹן
וְאִם הָיוּ מוֹדְדִים בְּקַבָּלַת הָאַחֵר
וְאֵיךְ לֹא לִצְעֹק אֶלָּא פָּשׁוּט לְדַבֵּר
וְגַם לֹא מוֹדְדִים אֶת:
אַהֲבַת הָאָדָם
אַהֲבַת הָעוֹלָם
אַהֲבַת חִנָּם
כִּי בְּעוֹלָם שֶׁל כֶּסֶף, אֵגוֹ וְתַאֲוָה
קְצָת שָׁכְחוּ מֵהָעֵרֶךְ שֶׁנִּקְרָא אַהֲבָה.
אָז אֵיפֹה כָּל הַיַּדְעָנִים שֶׁצָּצִים זֶה מִכְּבָר
שֶׁיְּבַשְּׂרוּ בְּקוֹל אֶת תּוֹצְאוֹת הַמֶּחְקָר:
לַצִּיּוּן אֵין עֵרֶךְ, אֵין טִפֵּשׁ וְאֵין גָּאוֹן
אִם לֹא מוֹדְדִים אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן!
שנה טובה ובריאה לכולם.
משפחות ינאי ורובינשטיין
כפר הס, ערב ראש השנה תשפ"ב
18 שנים בלי ניר ינאי
ערב ראש השנה 2021 עם הכאב קיימת התקווה.
השנה ברצוננו לצרף ולהצטרף לשירה של חגית שני, מִדּוֹת,
המתאים כל כך לניר ולאופיו.
מֵאָז שֶׁנּוֹלַדְנוּ מוֹדְדִים לָנוּ מִשְׁקָל
מוֹדְדִים אֶת הַגֹּבַהּ וְאֶת מְנַת הַמִּשְׂכָּל
עַד כַּמָּה אָנוּ יוֹדְעִים לְפַצֵּחַ נֻסְחָאוֹת
וּלְחַשֵּׁב זְמַן וְדֶרֶךְ שֶׁל שְׁתֵּי רַכָּבוֹת
וְלַעֲנוֹת הֲכִי נָכוֹן וַהֲכִי הֲכִי מַהֵר
עַל אַנְּסִין בְּאַנְגְּלִית (and it's so unfair
כִּי אִם הָיוּ לִי רַק עוֹד שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת וָחֵצִי
הָיָה לִי צִיּוּן שֶׁל גְּאוֹנִים בַּפְּסִיכוֹמֶטְרִי!)
מוֹדְדִים עַד כַּמָּה אָנוּ מְשַׁנְּנִים חָזָק
כְּשֶׁמִּמֵּילָא אַחֲרֵי הַמִּבְחָן הַכֹּל נִמְחַק -
תַּאֲרִיכִים בְּהִיסְטוֹרְיָה, וּמָה אָמְרוּ חָזָ"ל
וְלָמָּה כָּתַב בְּיָאלִיק אֶת "צָנַח לוֹ זַלְזַל"
מוֹדְדִים אֶת:
הֲבָנַת הַנִּקְרָא
הֲבָנַת הַתּוֹרָה
וַהֲבָנַת הַמּוֹרָה
אֲבָל דָּבָר אֶחָד חָשׁוּב לֹא מוֹדְדִים
לֹא מוֹדְדִים אוֹתָנוּ בַּהֲבָנַת הַחַיִּים!
שש עשרה שנים
שש עשרה שנים בלי ניר
שוב אנו בערבו של חג, בשנה השש עשרה.
בגרנו בשנה.
הרגשות והגעגועים מתחזקים.
ערב שנה חדשה והרגשות הרעים מציפים אותנו יחד עם הזכרונות ונהרות השמחה לזמן הקצר, שזכינו להיות יחדיו.
דברים וחוויות שעברנו יחד והחסר הזה של האבדן, ימים נוראים.
אכן הזמן עובר וממשיכים להתבגר ויחד לנסות לחיות את החיים היותר טובים ממש כמו שהיית מבקש, ממש כמו פעם.
אנחנו כבר בשנה השש עשרה. עוד נקודת זמן בסקאלה האינסופית ונמשיך לשאת בגאון את המשא הכבד שנפל עלינו באותו יום מר ונמהר, ערב ראש השנה 2003.
נחזיק אצבעות לימים אחרים וטובים יותר.
ליאור ושירי, רותם דולב ועומר, הילה רוויטל וחנן
ערב ראש השנה תש"פ, 2019
שבע עשרה שנים בלי ניר
עוד שנה.
שבע עשרה מאז הגוזל שלנו נקרע ועף מאתנו למקומות אחרים והשאיר אותנו עם האובדן הנורא מכל, שאיתו אנו מתמודדים יום יום שעה בשעה. שאינו מרפה לרגע.
שנה מיוחדת עברה על כולנו והנה הפכת לדוד בפעם השנייה עת נולדה מיקה, אחות לעומר בת לרותם ודולב וכולנו מצפים ללידה הקרובה אצל שירי וליאור. מייחלים שתעבור בהצלחה ובשלום.
הימים שעוברים עלינו הם ימים מיוחדים, שלא היו בעבר ונראה שאנו בתוך פרק לא קל בהיסטוריה ואנו מקווים, שיעבור במהרה ובשלום.
מסביבנו קורים דברים, שמעולם לא נראו כאן. החל מסגר, בידוד והתמודדות עם הקורונה הזו שנפלה עלינו ואינה עוזבת ובנוסף גם תחושת הפגיעה האישית, אי צדק והפגיעה במרקם הבסיס עליו נשענת המדינה שלנו כאשר מתחוללת בתוכנו שנאת אחים, שיסוי ופלגנות שמודרכת מלמעלה.
והימים מזכירים ימי תוהו...
הרבה מבני דורך מביעים דעתם למען עתיד טוב יותר, אשר אנו מקווים שיגיע במהרה.
בתוך כל אלה אנו נתכנס להעביר את החג בצורה מצומצמת. נושאים עמנו את חסרונך אשר ילווה את כולנו לעד.
מייחלים לטוב - מדם לבנו !
ליאור ושירי, רותם דולב עומר ומיקה, הילה רוויטל וחנן
ערב ראש השנה תשפ"א, 2020