ניר ינאי

שתיים עשרה שנים

 

הכיצד ?

שתים עשרה שנים נפלאות

מצטלבות עם שתים עשרה שנים נוראיות,

משל הכוס המלאה למחצה, הריקה למחצה.

 

שתים עשרה שנים של דמעות אושר מופלא

הגודש אוקיינוסים, אל מול שתים עשרה שנים

של דמעות יגון וכאב על אובדן, על חורבן,

הממלא גם הוא אוקיינוסים    

אך גורם לגלי צונאמי שוצף והורס...

 

וההתמודדות והניסיון לעמוד בפרץ,

לנסות לבלום את הגלים המנסים לבקע החומה

והיד הזו שחוסמת - ההרגשה של הילד ההולנדי ואצבעותיו בחומה ... כמה נדוש, כמה קשה.

 

לעיתים גלי אדווה הנושאים עמם תקווה ישנה חדשה

ולעיתים גלי הדף הבאים בשצף קצף

והמאיימים להרוס כל חלקה טובה שעדין קיימת.

שנים של הישרדות והתמודדות יומיומית ואינסופית

בסביבה מבינה, תומכת ולעיתים פחות...

והניסיון לבנות מחדש את הריסות הבית.

מחורבן לתקומה להישרדות.

 

הולדת הילה, גידולה בדרך המוכרת והנשכחת

של גן, בית ספר, תנועה והשתלבות בחברה

כמו גם התרחבות המשפחה והקמת בתים חדשים

לליאור ושירי ולרותם ודולב.

דברים כביכול שגרתיים בבית רגיל,

אך כבר נאמר - הבית חרב ונבנה מחדש בדמעה ובזיעה

ולעיתים גם בחיוך ובצחוק כבוש כאילו אומר

איך אפשר לצחוק בלעדיי ???

 

והלא כך היית רוצה ומצווה אותנו,

המשיכו  בדרכי הישרה עם חיוך וגם צחוק

זה חלק ממני ואל תוותרו עליו  !!!

 

כך ציוות וכך נעשה. נמשיך בדרכך כמו עד היום

ונשמור אמונים למשל חמשת האבנים בקשת הרומית

איתו משלתי בהספד הקורע  שלי ביום  לכתך.

 

נתמודד עם החיים שנגזרו עלינו בשקט, בצנעה ובבטחה, נגדל את הילה ונשמח עם התרחבות המשפחה

והצפי לעתיד טוב יותר.

 

בעוד מספר חודשים נהיה בלעדיך יותר זמן מאשר איתך... כמה מתסכל, מוזר ואכזרי.

אך אלה רק מספרים, שבעצם אין להם משמעות

כאשר אנו מרגישים בכל נקודת זמן  אותך אתנו.

 

ואנו נמשיך  - חזק אותנו.

הילה, רותם ודולב, ליאור ושירי, רויטל וחנן